הירש נ' תימקו בירה בע"מ

פסק דין

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות.

2.ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.התובע הועסק בנתבעת החל מיום 28/3/04 ועד ליום 4/5/06.

ב.תפקידו של התובע היה סוכן מכירות של משקאות אנרגיה ובירה.

ג.במסגרת תנאי עבודתו ניתן לתובע רכב צמוד וטלפון סלולארי.

ד.הנתבעת התקינה מערכות איתור ברכבו של התובע ובמכשיר הסלולאר.

ה.התובע השתכר שכר יסוד בסך של 5600 ₪ לחודש ומדי פעם קיבל תוספת למשכורת - בונוס, אשר שולמה לכלל העובדים.

3.ראיות ועדים:

הגישו תצהירים והעידו בפנינו: התובע, יהודה דבוש, עובד לשעבר בנתבעת וקובי ארגוב, מנכ"ל הנתבעת.

העיד ללא הגשת תצהיר - יניב איטלינו, מנהל צוות של התובע בתקופה הרלוונטית.

במהלך העדויות הוגשו המוצגים הבאים – קובץ ג'י.פי.אס, סומן נ/1, ומכתב גילוי מסמכים, סומן נ/2.

4.הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים הנה, האם התובע עבד שעות נוספות בנתבעת ובכפוף לכך, האם התובע זכאי לגמול שעות נוספות.

5.עבודה בשעות נוספות

בפסק הדין בעניין ימית א. בטחון סקר בית הדין הארצי את המגמה בדבר הגמשת נטל ההוכחה המוטל על העובד בתביעה לגמול שעות נוספות, (ע"ע (ארצי) 212/06, ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפריים, לא פורסם, ניתן ביום 12/11/08), בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"במשך השנים הרחיב בית הדין את החריג לחובת הוכחת עבודה בשעות נוספות, על ידי מתן האפשרות לעובד להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה, ובכך להעביר את נטל ההוכחה למעסיק. השאלה המתעוררת במקרים אלה היא מה היא כמות והיקף הראיות שעל העובד להביא כדי להוכיח עבודה במתכונת קבועה. אני סבור, כי על מנת להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה על העובד לשכנע את בית הדין כי המתכונת הקבועה שהוא טוען לה נכונה ואמיתית. במקרה הנדון, עלה בידי העובדים לשכנע כי עבדו במתכונת עבודה קבועה. כפועל יוצא מכך, נטל ההוכחה עבר לחברה. לנוכח התנהלותה והעדר ראיות, החברה לא עמדה בנטל המוטל עליה...

ככל שהוכח כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה, על בית הדין לערוך את החישוב על יסוד המתכונת הקבועה שהוכחה, וניתן לקבוע את הסכום לתשלום בדרך של אומדנא".

6.ייאמר כבר עכשיו, כי לאור הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי התובע עבד שעות נוספות בנתבעת משך כל תקופת העסקתו וזאת מכל הטעמים שיפורטו להלן:

הוכחת מתכונת העסקה קבועה

התובע טען, כי עבד בנתבעת במתכונת העסקה קבועה כמפורט להלן: